תושבי הדרום – הזדמנות עבורכם לפגוש את ערן ולהשתתף בהרצאה לרגל צאת ספרו החדש – “להגשים”

ההרצאה תתקיים ביום חמישי, ה-24 במאי, בשעה 19:30 בחנות “צומת ספרים” במרכז “B שבע” בבאר שבע.

כתובת: שד’ חייל ההנדסה 1, באר שבע.

	הרצאה של ערן שטרן: להגשים
		כיצד להגשים את החיים שתמיד רציתם
		נתיב מעשי להגשמה אישית וכלכלית
		הסוד להשגת היעדים שלכם
	חתימה על ספרים

הרשמו כאן על מנת לקבל תזכורות ועדכונים לקראת הארוע, וכן לקבל גם פרק חינם מתוך הספר.

כולנו חולמים על רווחה כלכלית, שתאפשר לנו חיי נוחות, הנאה וסיפוק.
כסף הוא אמצעי הכרחי למימוש המטרות והיעדים שהצבנו לנו בחיים, להגשמת החלומות האישיים שלנו, להתפתחותנו ולהשגת חיים טובים ומלאים יותר, עבורנו ועבור משפחתנו.
הדבר נכון לא רק לגבי אנשים הנוקטים בגישה חומרנית ורכושנית. כולם צריכים להרוויח כסף כדי לחיות טוב ולהתפתח בכיוונים מועדפים ורצויים בתחומי החיים השונים.

השאלה היא מה אנו עושים כדי ליהנות מאיכות חיים ומרווחה כלכלית?

המציאות הכלכלית בארצנו הקטנטונת היא קשה ומאתגרת למדי.

השתעבדות למיסים, לעיריות ולבנקים, יוקר מחיה ומאבק אינטנסיבי מסביב לשעון, כדי לגמור את החודש, בלי להישאר עם אוברדראפט אימתני, הם רק חלק מהדברים שמאפיינים את ההשפעה השלילית על עתידנו הכלכלי.
רובנו בוחרים, בשלב מסוים בחיים, ללמוד מקצוע, שיאפשר לנו למצוא עבודה יציבה, טובה ובטוחה. מאותו רגע אנו נכנסים, למעשה, לשגרת חיים כובלת ולמעגל קסמים של משכנתא, ילדים ואינספור חשבונות… מעגל שקשה מאוד להשתחרר ממנו.
בפועל, ההשתעבדות הזו לכסף מונעת מאיתנו לצמוח, להתפתח ולממש את כישורינו וכישרונותינו האישיים ואת הפוטנציאל האמיתי שגלום בנו.
עובדה מצערת זו מסבירה מדוע רק אחוז קטן מהאנשים מצליחים ליהנות מרווחה כלכלית, מחיי שפע ונוחות ומחופש כלכלי אמיתי.
שכן, באף בית ספר או מוסד אקדמי לא השכילו להקנות לנו את הכלים החיוניים והכה פרקטיים למימוש הפוטנציאל, לצמיחה אישית ולהבטחת עתידנו והעצמאות הכלכלית שלנו.

מסיבה זו, אנו חייבים לעצור ולשאול את עצמנו – מה אנחנו עושים כדי ללמוד, כדי להתפתח וכדי לאפשר לנו לממש את המטרות ולהגשים את החלומות האישיים שלנו?
כל אחד מאיתנו בורך ביכולות ובכשרונות, שיסייעו לו לפרוץ קדימה ולכבוש יעדים. הבעיה היא שאנו סומכים על הארגונים, בהם אנו מועסקים, שיבטיחו את עתידנו הכלכלי באמצעות קרנות פנסיה, קופות גמל וקרנות השתלמות למיניהם. אנו תולים תקוות בממשלה וברשויות שיוזילו מחירים ושיורידו מיסים. האבסורד הגדול יותר הוא שאנו מסתמכים פעמים רבות על גם על המזל (זכייה בלוטו, בטוטו או שאריאלה ממפעל הפיס תפתיע אותנו בשיחה טלפונית…), אבל האמת היא שעד שלא ניקח אחריות אישית על חיינו ועל עתידנו הכלכלי, שום דבר לא ישתנה. ההיפך הוא הנכון – משברים כלכליים ימשיכו לפקוד אותנו, מחירי הדלק, החשמל והמים ימשיכו לעלות ואנו נמצא את עצמנו מצטרפים לעוד מחאה כלכלית / חברתית, כזו או אחרת, שמשאירה לא יותר מעוד שביב של תקווה לעולם טוב וצודק יותר.

הבשורה הטובה היא שהכוח בידינו. כל אחד ואחת מאיתנו יוכל ללמוד כיצד להצליח, להרוויח כסף ולהשתחרר מהמגבלות הכלכליות ומהתלות הכובלת במוסדות ובגורמי מימון אחרים.
מודעות עצמית והגשמה אישית תאפשרנה לנו להגיע לרווחה הכלכלית המיוחלת.

שלום, כאן אלון אולמן.

בשנים 2004 – 2006, כמפקד בצה”ל, זכיתי להוביל קצינים בכירים לחוויה משנת חיים.

3 פעמים לעשות את מסע החיים בפולין.

בפתח יום השואה אני רוצה לשתף אתכם ולפתוח בפניך טפח למעט ממה שכתבתי אז.

נכתב ב- 2005 מיד שחזרתי מהמסע ששינה את חיי.

קראו עד הסוף!

במותם ציוו לנו את החיים.

בבקשה:

פולין- רשמי מסע / רגשי מסע אלון אולמן – יוני 2005

אח, איך היינו נראים אח”כ

ליד בית המרקחת בכניסה לגטו בקראקוב..

שיחה עם ישי על תאוריית איסוף הפוטנציאל ומאזן האנרגיה… ואני חושב.

תודה. תודה לכל מי שאיפשר לי לנסוע.

המסע הזה הוא תשתית חובה.

הלוואי שיכולנו לנסוע כולנו-

כל העם לשבוע אחד, ביחד- לפולין… איך היינו נראים אח”כ?

אח, איך היינו נראים אח”כ.

* * *

אי אפשר

קשה לתפוס, מנסה להרגיש, להיכנס לראש,

להכיל, קשה, משהו מטורף.

ככל שאני מתקרב, מגיע, נוגע במקומות,

רואה, מריח, מנסה לחוש- זה יותר מוחשי

אך עדיין (..אולי אף יותר) בלתי נתפס.

כמו ספינה שמפליגה ומפליגה ומתקדמת אך האופק לא מתקרב.

המרחק כאילו נישאר קבוע.

אין שפה שתתאר.

צריך היה להמציא שפה חדשה,

לא זו שלנו,

לא יומיומית- כדי לתאר את עוצמת האירועים ( רעב, פרידה, אי ודאות, פחד..).

* * *

יום ג’, הסרטים המחנות. מעורר אצלי כעס לא רצוני.

* * *

צבעים

בוורשה אין צבעים.

הכל נשאר שחור, אפור וגווניהם.

בקראקוב-

יש-

יש דם אנשים. חיים.

* * *

המפלצת/ Man / גלה

מול ביתן 10 באושוויץ- ביתן הניסויים הרפואיים של מנגלה- השטן- המפלצת.

חני מספרת שניסויים עשו גם בדכאו,

וסלקציה עשו עוד נאצים אחרים ובמקומות אחרים.

עוד היא אומרת שלא נתפס לעולם.

ואני חושב..

אז איך זה שדווקא הוא, דווקא מנגלה הפך לסמל לכל הדברים האלה?

Man/ גלה- האישיות,

הנשמה גלתה מהגוף של השטן הזה מנגלה

ונשאר מפלצת.

לא בן אנוש.

* * *

פולניה – פה/ לן/ יה- נוהגים לומר על פולין- ואני חושב- הוא לא לן שם.

הוא נרדם.

נרדם בשמירה,

למשך זמן ארוך מידי

באותם השנים.

* * *

בני אדם או מפלצות

במיידנק- מול קיר הגרמנים, ויכוח.

הגרמנים – היו בני אדם או מפלצות?

יצחק שהיה שם,

אומר: מפלצות.

ללא ספק מפלצות.

בני אדם לא היו עושים זאת.

ואני חושב: מי אני שאתווכח אתו,

שאחשוב אחרת ובכל זאת אני חושב לי ,בשקט,

אם התשובה –בני אדם- זה מפחיד יותר.

בני אדם. בטוח בני אדם.

הם השכיבו את ילדיהם לישון בנשיקה,

הם ניגנו בכינור או פסנתר

והתענגו על מאכל טוב וכו’.

בני אדם שעשו מעשים מפלצתיים.

הרי אם נאמר שהיו בני אדם זה יפחיד אותנו יותר כי מה זה אומר?

גם בעתיד יתכנו בני אדם שיעשו מעשים מפלצתיים.

זה יותר מפחיד לחשוב כך,

לכן אנו פוטרים עצמנו ב- הם היו מפלצות.

כי בעולמנו היום אין מפלצות

עלק..

ועוד אני חושב:

הנקמה בלתי אפשרית

הניצחון חשוב מנקמה

ניצחנו

ניצחנו !

* * *

בבניין הישיבה הגדולה בקראקוב

בקראקוב,

מהחסידות:

“מי שלא רואה את המקום בכל מקום – אינו רואה אותו בשום מקום”.

ואני חושב- נכון-כנ”ל לגבי האושר.

אדם לוקח את עצמו לכל מקום שאליו ייסע.

* * *

יצחק

עומדים בצריף העץ במחנה ההשמדה,

כאן הם ישנו, ישנו? כאן הם חיו, חיו?

ולפיש מבקש אישור ל”מעוז צור”.

יש אישור.

שרים.

צמרמורת.

לא מפסיקים לשיר.

מעוז צור ישועתי בצריף מס’ 21.
חזק ונתחזק.

* * *

ניצחנו..

הנקמה בלתי אפשרית,

הניצחון חשוב מנקמה.

ניצחנו!

* * *

חסידי אומות העולם

קראקוב. יום ד’.

גטו יהודי.

ליד בית המרקחת המפורסם, מרשימת שינדלר,

מדברים על חסידי אומות העולם.

ואני חושב:

אנחנו לא עושים מספיק בשבילם.

אנחנו צריכים לדאוג להם,

לכל אחד מהם ומבאי ביתם עד דור שלישי.

מה עשו לשינדלר עד שנתנו לו לנטוע עץ ביד ושם.

אני מתבייש.

אנחנו היהודים יודעים להוציא את הנשמה.

בואו נכיר תודה.

שפילברג … והסרטים בכלל

פחות מדויק,

פלסטי?

הוליוודי?
אולי…

בעיניי – ויכוחי סרק קטנוניים.

בזכות שפילברג

זה מוכר ומוחשי לעולם,

מה שסרטיו עשו לתודעה הציבורית,

לא יכלו לעשות 1000 כבאים /400000 פרשים /700

משרדי הסברה ושיווק.

* * *

אין מחיר לחופש

אומרים

שמי שלא היה באושוויץ – לא יוכל להיכנס לשם לעולם.

מי שהיה באושוויץ – לא יוכל לצאת משם לעולם.

הניסיון לדמיין,

להיכנס להוויה,

ל State of mind

מצמרר.

איזה מזל שאפשר היום בגמר הסיור לצאת משם,

לקנות ביציאה -Diet cola- ולחזור לאוטובוס..

כל כך בקלות.

אין מחיר לחופש.

* * *

עזות מצח

יום ה’ אושוייץ- בירקנאו.

בשירותים. משתין.

חושב:

אי אפשר,

אין סיכוי לחזות את העתיד.

יומרנות מי שחושב שכן.

האם יתכן שבמקום בו אני עומד עכשיו עמד יהודי לפני 60 שנה

וחשב, כאן, פינטז..?

האם מישהו כאן, אז,

יכול היה לעלות בדעתו שבעוד 60 שנה

יהיו כאן שירותים מסודרים,

המחנה יהיה אתר,

מוזיאון הנצחה וקצינים של צה”ל ומדינת ישראל,

מדינת היהודים,

יעשו כאן פיפי ?!?

… מי יודע מה יהיה כאן עוד 50 שנה?

מי מוכן לחשוב שהוא יודע?

עזות מצח.

* * *

ניצחנו 2

יום ה’ אושוויץ- בירקנאו.

טקס. הטקס המרכזי. כולנו דום במקום.

השמש במרכז השמים היא מכה ללא רחמים,

כמו שהקנייתים רצים מרתון –

מתחיל חזק.. ובהמשך מתגבר.
זיעה ניגרת לאורך הגב, נערמת היטב בחולצה. כולנו זקופים.

אף אחד לא זז.

גאווה.

כל היתר קטנות.

* * *

גולמי- בדרך חזרה הביתה

בדרך, באוטובוס, במטוס, הרגשה מוזרה.

עמומה. לא מוכרת. לא ברורה. עדין לא מפוענחת.

לא ככל חזרה לארץ.

כותב נקודה שתיים בפנקס, שאזכור,

ויוצאות עשרים ושתים, מוזר..

מרגיש מלא אך מרוקן.

עמוס מטען ומרוקן אנרגיה.

דורש פענוח.

לא עכשיו- אח”כ אני אומר לעצמי,

ועצמי עונה לי – בסדר.

זה בסדר. לאט, כמו שמפרקים פצצה,

כמו שמבשילים פרי.

כמו שלוקח 9 חודשים ל…

כמו שאי אפשר למהר צ’יפס.

העיניים של טוליפ 2 כוכבים. אוכל לו בנחת אשכול ענבים.

טוב- חאלס.

איך חוזרים?

המון מחשבות רצות.

הכל גולמי.

לא מעובד.

אני חייב לקחת את הילדים שלי.

לא יכול לישון.

מישהו מציץ- מה הוא כותב?

אני מלא. לא אני מרוקן.

אין לי סבלנות.

טוב,

עוד מעט אני מנשק ו”אוכל” את הנסיכים והנסיכה שלי,

עוד מעט.

* * *

תובנות/ כדאי לזכור.. ולא לאפשר נמיגות

* נס הקיום שלנו
* פרופורציות
* להעריך מחדש
* לפרגן
* לעשות דברים שאני אוהב
* להיות מאושר
* לא להתעצבן לעולם ( טוב נו- כמעט לעולם) על דברים קטנים/ על הילדים.

* * *

תגלית

בפולין היו חיים מפוארים. הרבה חיים, לפני המוות.
תגלית 2 – הגרמנים לא היו מסודרים ואחידים כל כך.

* * *

עוד תובנות

כנראה שלא הייתה לנו מדינה אילולא ….

וכדאי מאוד שנפסיק לריב בינינו.

* * *

לא ניתן לחזות את שיקרה. אף פעם. לפעמים, במקרה.

* * *

לקחים

להיות מאוחדים.

*

להיות חזקים. עצמאות. חברה, כלכלה וצבא חזק.

*

המסע- תשתית חובה לכל ישראלי/תושב מדינת ישראל.

* * *

הוקירו את החיים,