שלום, כאן אלון אולמן.
בשנים 2004 – 2006, כמפקד בצה"ל, זכיתי להוביל קצינים בכירים לחוויה משנת חיים.
3 פעמים לעשות את מסע החיים בפולין.
בפתח יום השואה אני רוצה לשתף אתכם ולפתוח בפניך טפח למעט ממה שכתבתי אז.
נכתב ב- 2005 מיד שחזרתי מהמסע ששינה את חיי.
קראו עד הסוף!
במותם ציוו לנו את החיים.
בבקשה:
פולין- רשמי מסע / רגשי מסע אלון אולמן – יוני 2005
אח, איך היינו נראים אח"כ
ליד בית המרקחת בכניסה לגטו בקראקוב..
שיחה עם ישי על תאוריית איסוף הפוטנציאל ומאזן האנרגיה… ואני חושב.
תודה. תודה לכל מי שאיפשר לי לנסוע.
המסע הזה הוא תשתית חובה.
הלוואי שיכולנו לנסוע כולנו-
כל העם לשבוע אחד, ביחד- לפולין… איך היינו נראים אח"כ?
אח, איך היינו נראים אח"כ.
* * *
אי אפשר
קשה לתפוס, מנסה להרגיש, להיכנס לראש,
להכיל, קשה, משהו מטורף.
ככל שאני מתקרב, מגיע, נוגע במקומות,
רואה, מריח, מנסה לחוש- זה יותר מוחשי
אך עדיין (..אולי אף יותר) בלתי נתפס.
כמו ספינה שמפליגה ומפליגה ומתקדמת אך האופק לא מתקרב.
המרחק כאילו נישאר קבוע.
אין שפה שתתאר.
צריך היה להמציא שפה חדשה,
לא זו שלנו,
לא יומיומית- כדי לתאר את עוצמת האירועים ( רעב, פרידה, אי ודאות, פחד..).
* * *
יום ג', הסרטים המחנות. מעורר אצלי כעס לא רצוני.
* * *
צבעים
בוורשה אין צבעים.
הכל נשאר שחור, אפור וגווניהם.
בקראקוב-
יש-
יש דם אנשים. חיים.
* * *
המפלצת/ Man / גלה
מול ביתן 10 באושוויץ- ביתן הניסויים הרפואיים של מנגלה- השטן- המפלצת.
חני מספרת שניסויים עשו גם בדכאו,
וסלקציה עשו עוד נאצים אחרים ובמקומות אחרים.
עוד היא אומרת שלא נתפס לעולם.
ואני חושב..
אז איך זה שדווקא הוא, דווקא מנגלה הפך לסמל לכל הדברים האלה?
Man/ גלה- האישיות,
הנשמה גלתה מהגוף של השטן הזה מנגלה
ונשאר מפלצת.
לא בן אנוש.
* * *
בני אדם או מפלצות
במיידנק- מול קיר הגרמנים, ויכוח.
הגרמנים – היו בני אדם או מפלצות?
יצחק שהיה שם,
אומר: מפלצות.
ללא ספק מפלצות.
בני אדם לא היו עושים זאת.
ואני חושב: מי אני שאתווכח אתו,
שאחשוב אחרת ובכל זאת אני חושב לי ,בשקט,
אם התשובה –בני אדם- זה מפחיד יותר.
בני אדם. בטוח בני אדם.
הם השכיבו את ילדיהם לישון בנשיקה,
הם ניגנו בכינור או פסנתר
והתענגו על מאכל טוב וכו'.
בני אדם שעשו מעשים מפלצתיים.
הרי אם נאמר שהיו בני אדם זה יפחיד אותנו יותר כי מה זה אומר?
גם בעתיד יתכנו בני אדם שיעשו מעשים מפלצתיים.
זה יותר מפחיד לחשוב כך,
לכן אנו פוטרים עצמנו ב- הם היו מפלצות.
כי בעולמנו היום אין מפלצות
עלק..
ועוד אני חושב:
הנקמה בלתי אפשרית
הניצחון חשוב מנקמה
ניצחנו
ניצחנו !
* * *
בבניין הישיבה הגדולה בקראקוב
בקראקוב,
מהחסידות:
"מי שלא רואה את המקום בכל מקום – אינו רואה אותו בשום מקום".
ואני חושב- נכון-כנ"ל לגבי האושר.
אדם לוקח את עצמו לכל מקום שאליו ייסע.
* * *
יצחק
עומדים בצריף העץ במחנה ההשמדה,
כאן הם ישנו, ישנו? כאן הם חיו, חיו?
ולפיש מבקש אישור ל"מעוז צור".
יש אישור.
שרים.
צמרמורת.
לא מפסיקים לשיר.
מעוז צור ישועתי בצריף מס' 21.
חזק ונתחזק.
* * *
ניצחנו..
הנקמה בלתי אפשרית,
הניצחון חשוב מנקמה.
ניצחנו!
* * *
חסידי אומות העולם
קראקוב. יום ד'.
גטו יהודי.
ליד בית המרקחת המפורסם, מרשימת שינדלר,
מדברים על חסידי אומות העולם.
ואני חושב:
אנחנו לא עושים מספיק בשבילם.
אנחנו צריכים לדאוג להם,
לכל אחד מהם ומבאי ביתם עד דור שלישי.
מה עשו לשינדלר עד שנתנו לו לנטוע עץ ביד ושם.
אני מתבייש.
אנחנו היהודים יודעים להוציא את הנשמה.
בואו נכיר תודה.
שפילברג … והסרטים בכלל
פחות מדויק,
פלסטי?
הוליוודי?
אולי…
בעיניי – ויכוחי סרק קטנוניים.
בזכות שפילברג
זה מוכר ומוחשי לעולם,
מה שסרטיו עשו לתודעה הציבורית,
לא יכלו לעשות 1000 כבאים /400000 פרשים /700
משרדי הסברה ושיווק.
* * *
אין מחיר לחופש
אומרים
שמי שלא היה באושוויץ – לא יוכל להיכנס לשם לעולם.
מי שהיה באושוויץ – לא יוכל לצאת משם לעולם.
הניסיון לדמיין,
להיכנס להוויה,
ל State of mind
מצמרר.
איזה מזל שאפשר היום בגמר הסיור לצאת משם,
לקנות ביציאה -Diet cola- ולחזור לאוטובוס..
כל כך בקלות.
אין מחיר לחופש.
* * *
עזות מצח
יום ה' אושוייץ- בירקנאו.
בשירותים. משתין.
חושב:
אי אפשר,
אין סיכוי לחזות את העתיד.
יומרנות מי שחושב שכן.
האם יתכן שבמקום בו אני עומד עכשיו עמד יהודי לפני 60 שנה
וחשב, כאן, פינטז..?
האם מישהו כאן, אז,
יכול היה לעלות בדעתו שבעוד 60 שנה
יהיו כאן שירותים מסודרים,
המחנה יהיה אתר,
מוזיאון הנצחה וקצינים של צה"ל ומדינת ישראל,
מדינת היהודים,
יעשו כאן פיפי ?!?
… מי יודע מה יהיה כאן עוד 50 שנה?
מי מוכן לחשוב שהוא יודע?
עזות מצח.
* * *
ניצחנו 2
יום ה' אושוויץ- בירקנאו.
טקס. הטקס המרכזי. כולנו דום במקום.
השמש במרכז השמים היא מכה ללא רחמים,
כמו שהקנייתים רצים מרתון –
מתחיל חזק.. ובהמשך מתגבר.
זיעה ניגרת לאורך הגב, נערמת היטב בחולצה. כולנו זקופים.
אף אחד לא זז.
גאווה.
כבוד לאומי.
תחושת ניצחון חזקה.
כל היתר קטנות.
* * *
גולמי– בדרך חזרה הביתה
בדרך, באוטובוס, במטוס, הרגשה מוזרה.
עמומה. לא מוכרת. לא ברורה. עדין לא מפוענחת.
לא ככל חזרה לארץ.
כותב נקודה שתיים בפנקס, שאזכור,
ויוצאות עשרים ושתים, מוזר..
מרגיש מלא אך מרוקן.
עמוס מטען ומרוקן אנרגיה.
דורש פענוח.
לא עכשיו- אח"כ אני אומר לעצמי,
ועצמי עונה לי – בסדר.
זה בסדר. לאט, כמו שמפרקים פצצה,
כמו שמבשילים פרי.
כמו שלוקח 9 חודשים ל…
כמו שאי אפשר למהר צ'יפס.
העיניים של טוליפ 2 כוכבים. אוכל לו בנחת אשכול ענבים.
טוב- חאלס.
איך חוזרים?
המון מחשבות רצות.
הכל גולמי.
לא מעובד.
אני חייב לקחת את הילדים שלי.
לא יכול לישון.
מישהו מציץ- מה הוא כותב?
אני מלא. לא אני מרוקן.
אין לי סבלנות.
טוב,
עוד מעט אני מנשק ו"אוכל" את הנסיכים והנסיכה שלי,
עוד מעט.
* * *
תובנות/ כדאי לזכור.. ולא לאפשר נמיגות
* נס הקיום שלנו
* פרופורציות
* להעריך מחדש
* לפרגן
* לעשות דברים שאני אוהב
* להיות מאושר
* לא להתעצבן לעולם ( טוב נו- כמעט לעולם) על דברים קטנים/ על הילדים.
* * *
תגלית
בפולין היו חיים מפוארים. הרבה חיים, לפני המוות.
תגלית 2 – הגרמנים לא היו מסודרים ואחידים כל כך.
* * *
עוד תובנות
כנראה שלא הייתה לנו מדינה אילולא ….
וכדאי מאוד שנפסיק לריב בינינו.
* * *
לא ניתן לחזות את שיקרה. אף פעם. לפעמים, במקרה.
* * *
לקחים
להיות מאוחדים.
*
להיות חזקים. עצמאות. חברה, כלכלה וצבא חזק.
*
המסע- תשתית חובה לכל ישראלי/תושב מדינת ישראל.
* * *
הוקירו את החיים,
היו חזקים,
תחיו בעוצמה!
שלכם באהבה,
אלון אולמן
