אני בת-אל אבני לוי, בת 31, נשואה באהבה גדולה לאלעד אמא לאליה, (בת שנה) ועוד אחת שבדרך בע"ה – הנכדות של אולמן ❤. גדלתי בקריית אתא ומזה 10 שנים בגבעת שמואל.
למזלי הרב הגעתי לנבחרת 10 בגיל 26, כשמאחוריי רזומה של ילדה רגילה לגמרי אבל של בחורה צעירה שנחשבה מצליחה בכל מה שהיא עושה, מטאור, צפו לי גדולות וכאמור רצתי את הדרך בלי להסתכל ימינה ושמאלה.
מיד אחריי השירות הלאומי יצאתי לשליחות בקמפ הכי שווה בארה״ב, חזרתי ישירות ליום הראשון באוניברסיטה לשני תארים שסיימתי בגיל 25. בגיל 23 נבחרתי לסגנית יו"ר אגודת הסטודנטים הגדולה בארץ, ניהלתי 120 עובדים ותקציב של 10 מלש"ח. בין היתר ייצגתי במשלחת את מדינת ישראל באו"ם, הספקתי לעבוד עם מנכ"ל משרד החינוך ועוד. באתי לעשות את הקפיצה הבאה קדימה ושם פעם ראשונה בחיי, הכל נתקע.
כל ה"הצלחה" שההכרתי על עצמי נעצרה. לא הצלחתי להתקבל לשום תפקיד שרציתי וניסיתי להגיע אליו. גם כשזה היה נראה שלי, בדרך לא דרך התשובה הסופית הייתה "לא".
כמובן משם הכל השליך על שאר התחומים – אין זוגיות, אינספור ניסיונות בדיאטות, ספורט, תכניות לימודים, כל מה שנשאר לי זה אני והכלום שחשבתי שאני. הייתי כישלון גמור הרי…
מי הבין אז מה זה תודעה? לא היה לי מושג מה זה התפתחות, תכנון, השקעה בעצמי, עד עכשיו הכל הצליח לי על הדרך, זרמתי, בפוקס והיה לי מזל שפתאום נעצר..
יום אחד חבר התקשר אמר "אני יודע שאת החברה היחידה שלי שתזרום איתי אז אני רושם אותך לאיזה הרצאה". בגלל שאני "זורמת עם החיים" לא שאלתי יותר מידיי שאלות ובאתי.
ישבתי פעורת פה במשך 4 שעות, מהדבר ההזוי חצי רוקד הזה על הבמה וכל האנשים המבוגרים מסביבי שיש להם זמן באמצע החיים לבוא להרצאה. אני רגילה לאנשים רציניים ועסוקים מאוד! מרוב ההלם נרשמתי לקוד המנצח לבד, שם מצאתי את עצמי בוכה בכי תמרורים לפחות במשך יום וחצי, ביום וחצי הנוספים הייתי באורות והבנתי שהגעתי הביתה, בית שאיכשהו מעולם לא הייתי בו. ואז הגיעה נבחרת 10.
תוך כדי הנבחרת הכרתי את אהבת חיי.
אני ושותפת המחויבות שלי רצנו חצי מרתון שבסיומו הוא חיכה לי – ברגע הזה הבנתי איך מרגיש אושר.
כמה חודשים לאחר סיום הנבחרת קיבלתי הצעת נישואים במעמד של המון חברים, ובכללם חבריי למסע הלא ייאמן הזה. חברים שעדים לשינוי שעברתי, עדים לניסים שביכולתנו לחולל בחיינו.
ירדתי 18 ק״ג במשקל בקלות נטולת מאמץ ועוד היד נטויה.
גם את היעד בקריירה שלי שעדיין תלוי על הארון מאותה שנה הגשמתי ומזה שנתיים אני ראש הלשכה של שרת התרבות והספורט, ח"כ מירי רגב. תפקיד שכל רגע לא דומה לקודמו, שאי אפשר לדעת איך ייגמר היום.
תפקיד מאתגר שלא מאפשר וויתורים ומחייב עמידה בסטנדרטיים ללא פשרות.
חנכתי את נבחרת 12, אני חברה בוועדה לקידום מעמד האישה בעיריית גבעת שמואל, חברה בפורום הישראלי למנהיגות, פעילה חברתית במעגל נשים עובדת על פיתוח עסק עם בעלי ועוד.
מצליחה בכיף גדול לשלב ולגדל קריירה בלי וויתורים עצמיים, לגדל משפחה, לתחזק זוגיות מקדמת, מפרה ומאושרת, ומביאה את עצמי בכל רגע ורגע לעוד גבהים שלא הכרתי.
