1-700-700-809
חפש

3 שיעורים שלקחתי איתי מימי ביה"ס היסודי ומלווים אותי עד היום

יסודי זה היסודות שלנו!

בשבוע שעבר הוזמנתי לנאום בכנס 80 שנה לבית הספר היסודי בו למדתי
– ביה"ס אחדות בקריית מוצקין.

מי היה מאמין שמכל בוגרי ביה״ס ב-80 שנה האחרונות יזמינו אותי לנאום..
הרי בביה״ס ביליתי יותר על המגרש מאשר בכיתה…

ובכל זאת… הנה שלושה סיפורים קצרים מימי ילדותי בביה"ס אחדות,
והשיעורים שלקחתי מהם לחיים:

סיפור ראשון:

1 בספטמבר 1971, קרית מוצקין, רחוב ההגנה 30א', 7:00 בבוקר.
אני בן 6, ליבי הולם בפראות מהתרגשות ופחד מהלא נודע
– היום הראשון בחיים בבי"ס.

מרגש ומפחיד גם יחד.

אמא שלי, אז בת … 25, הייתה צריכה לקבל החלטה.
ללוות אותי לכיתה א' או את אחותי בת השנתיים ליום הראשון גן/מעון..
אתם מבינים מה היא החליטה.. נכון?
אז הבנתי שאני הולך לבד.
(אבות, אז, הלכו לעבודה.
לא הטרידו את עצמם בדברים פעוטים כמו יום ראשון בכיתה א'..)

אני יורד למטה במדרגות מהקומה השלישית,
פוסע בשביל ויוצא מהחצר,
ושם מחכה לי "ילד גדול" בכיתה ח' כמדומני.

"שלום – אתה אלון? קוראים לי אורן ובאתי לקחת אותך לבי"ס".
הוא מושיט לי יד, אני מסתכל ימינה שמאלה
(גברבר קרייתי בן 6 בשנות ה-70 יד ביד…?)
אף אחד לא בסביבה.
אני נותן ידי בידו והוא מוביל אותי.

בדרך לבי"ס אורן מגלה לי מהיכן ללכת,
ממה וממי להיזהר,
היכן לחצות ומהיכן ניתן לקצר.

כשהגענו לבי"ס אורן הראה לי היכן הכיתה שלי,
סיפר לי על המורה,
המליץ לי היכן כדאי לשבת,
הראה לי את החצר והיכן משחקים.
מי הטובים ומי הרעים,
ממה וממי להיזהר.

והכי חשוב – אמר לי – בהפסקה תחכה לי כאן
– אני אגיע לראות שאתה בסדר.

זה היה המפגש הראשון שלי עם בית הספר "אחדות".

אורן נתן לי ביטחון וודאות בעולם של אי ודאות.

45 שנה אח"כ אני לא זוכר מה הוא אמר לי ומה הוא עשה בדיוק
אבל לא אשכח לעולם איך הוא גרם לי להרגיש.
אורן היה משמעותי עבורי.

אורן עשה לי את חווית הכניסה לבי"ס טובה וקלה יותר.

השיעור:

כל אדם צריך "אורן" כאשר הוא מתחיל משהו חדש.

חפשו את ה"אורן" שלכם בכניסה לעולם העסקים
או כל דבר חדש והיו כאלה עבור אחרים.

היו אתם ה"אורן" של אחרים,
היו משמעותיים בחייהם של אחרים.
זה אפשרי וזה גורם להם ולנו בעיקר – אושר.
סיפור שני:

אמא שלי התעקשה שנלמד באחדות.

היו אז "ויצמן", "קורצאק" (ביה"ס והבריכה של מקס) ואחדות.

לאחדות היה שם של יסודי הכי טוב,
כך לפחות אימי טענה.
טוב, היא למדה שם בעצמה…

אני גרתי אז ברחוב ההגנה
והייתי אמור ללכת ע"פ האיזור ללמוד בביס ויצמן.

אמא עשתה כל מיני "סידורים" ורשמה אותי ל"אחדות".
המשמעות – הייתה לי דרך ארוכה יותר לביה"ס. 8 שנים…

הייתי קם כל בוקר בשש ורבע,
הולך למכולת של דוד,
קונה לחם שחור, גבנ"צ, נקניק ומלפפון חמוץ.
הוא תמיד היה טועה בעודף, תמיד לטובתו..
הייתי מתקן אותו וחוזר הביתה,
מכין סנדוויצ'ים והולך לבי"ס.

הגענו לכל מקום אז באופניים או ברגל.
ההורים של אף אחד לא לקחו לשום מקום..
וזה נראה לנו טבעי ובסדר ולא ריחמנו על עצמינו.
הסתדרנו.

לימים הבנתי שאמא שלי בחרה עבורי בטוב ביותר.

השיעור:

בחיים יש הרבה מאוד אופציות כמעט לכל דבר.
אנחנו כותבים את הסרט של החיים שלנו
ע"י הבחירות שאנחנו עושים בכל רגע,
במודע או שלא במודע.

תמיד לכו על הטוב ביותר עבורכם ועבור הילדים שלכם.

גם אם אתה צריך ללכת את האקסטרה מייל עבור זה.

זה שווה.
אפילו רק ההרגשה מבפנים – התפיסה העצמית שלך שווה את זה.
התוצאות שלך לא יעלו על התפיסה העצמית שלך.
סיפור שלישי:

זוכרים את המשחקים שהיו לנו?

כדורגל בחצר ובכל מקום,
שערים קטנים ושערים גדולים,
על אספלט או דשא או חול או חצץ.
שוער קבוע ושוער מעופף…

שיחקנו גולות (אנחנו קראנו להן בלורות).
היו "פשוטות – פרפריות"
והיו "נחשיות" השוות יותר.

שיחקנו ״הטלה״ עם כדור טניס (או כדור פלא) בהפסקה
/חמור ארוך / ״בן לוקח בת״ / אמת או חובה.

אספנו קלפים – של העולם המופלא או שחקני כדורגל/
שיחקנו כדורסל בקט-סל / מחניים / עמודו/
מחבואים / קריקט בחצר של אליאב דקל / מקל שרוף (זוכרים?)
/ ארבע מקלות / כדור הקפה אצל צבי הירש המיתולוגי
ועוד ועוד.. איזה כיף היה..

נעים להיזכר, נכון?

דרך המשחקים למדנו את השיעורים הגדולים של החיים:

כיצד פועלים כוחות השוק.

איך לתקשר עם אנשים,
איך להניע אותם לשתף פעולה למטרה משותפת.

איך מנצחים,
ואיך להתגבר על הפסדים ולהמשיך הלאה.

פחדנו מהילדים הגדולים..
ולמדנו את "חוקי המשחק".
שהגיעו הגדולים ואמרו "תביא ת'כדור – אין משחק"
וסילקו אותנו מהמגרש.
אז ברחנו עם הכדור לשטח אחר,
שמנו 2 אבנים בכל צד ויצרנו שערים ומגרש
– ו.. הנה יש משחק חדש.

וגם למדנו שאם אתה רוצה לשחק עם הגדולים
– אתה צריך לשפר את היכולות שלך,
לבלוט, להביא ערך מיוחד
ואז תוכל לשחק עם הגדולים.

היום אם ה"גדולים" לוקחים לך את הכדור
– אתה הולך להורים שלך…
בחיים האמיתיים אין תמיד "הורים".

למדנו "לעשות כוחות"
(לבחור אנשים לעסק/ לחיים שלך).

למדנו לספוג תסכולים ולהמשיך הלאה.

למדנו איך להצליח ולהתברג
למרות תנאים חיצוניים לא מאפשרים לכאורה.

"תביא ת'כדור – אין משחק".. אז זהו – שיש!

השיעור:

למדנו שתמיד ישנה דרך.
למדנו שמנצחים תמיד חושבים "איך כן"
שמנצחים יודעים מה הם כן רוצים בחיים
ואז מחפשים את הדרך לממש את רצונם
בעוד השאר יודעים בכל רגע נתון מה הם לא רוצים ומה אי אפשר.

את השיעורים הגדולים והחשובים של החיים לומדים מחוץ לכיתה
ובאופן לא פורמאלי.
מי למד באוניברסיטה איך עושים כסף?
איך מנהיגים אנשים?
איך בונים עסק מנצח?
איך בונים מערכות יחסים מנצחות?

זה נכון גם היום.

מי שרוצה, יכול ללמוד מכל דבר.
בכל רגע יש שיעורים ללמוד.

לימים, אני בן 30, קצין מבטיח בחיל הים,
מפקד ספינות טילים,
המדריך הראשי של קורס חובלים,
בדרך להיות מפקד חיל הים,
ואז בא היקום יום אחד ואומר לי "תביא ת'כדור – אין משחק" …

בגובה 33,000 רגל קורסת לי הריאה,
מקרה רפואי נדיר.
אחרי 4 שנים היא קורסת שוב,
ולאחר שנה, בניתוח מורכב
כורתים לי שליש מהריאה השמאלית.

אני שוכב בקומה 8 מחלקת חזה – מת מפחד..
כל מה שחשבתי שאני הולך לעשות – לא רלוונטי…
אין משחק?
הלך המשחק …?

אז זהו שלא!

בגיל 40 אני רץ מרתון,
ובגיל 41 אני משתתף לראשונה בתחרות איש הברזל,
226 ק"מ (3.8 שחיה…. 180 אופניים ולקינוח מרתון 42.22 ק"מ).

על קו הסיום,
אותו אני חוצה עם דגל ישראל אחרי 12:20,
אני מבין שיש משחק, ועוד איך יש …
ומבין שאם זה מה שעשיתי ב 77 חודשים – כולנו יכולים יותר.

אני מתחיל להקדיש את החיים שלי
לחקור, למפות, למדל ולהגיש לאנשים
את ה-DNA של ההצלחה המעשית בחיים,
ומה מבדיל בין מנצחים לשאר.

מפתח מתודולוגיה – שיטה להצלחה בחיים – "קוד המנצח"
אותה למדו כבר מעל 150 אלף איש בשנים האחרונות.

תמיד ישנה דרך!

שלושה סיפורים ושלושה שיעורים שלקחתי איתי לכל החיים.

לסיום דברי, יש לי פנייה אישית אליכם,
אל כולנו בעצם,

ניתן לנו זמן יקר כאן,
לא כדאי שנחייה את החיים שלנו כראוי?

רוב האנשים רוצים להיות בריאים, שמחים, עשירים, שלווים, הורים טובים,
ולחיות חיים בעלי משמעות, לתרום לקהילה..
מה כבר ביקשנו?

כולנו יודעים שהרוב לא יהיו באמת כאלו.
לא משום שהם לא יכולים.

ככל הנראה, משום שהם עדיין לא החליטו על כך באמת ובתמים
ועדיין לא יצאו למסע ההגשמה האישי שלהם –
ואולי הם לא יצאו אליו לעולם.
לא בגלל שהם לא יכולים.

אני פונה אל כולנו ומפציר בנו לחשוב –

לאן אנחנו משיטים את ה"ספינה" הזו
שנקראת החיים שלנו ושל הילדים שלנו?

מה אנחנו עושים עם הזמן הקצוב והיקר שקיבלנו כאן?

לכל אחד מאתנו יש במרחב האפשרויות גרסה גדולה יותר של עצמו,
שם הוא הורה טוב יותר,
מרוויח יותר,
שמח יותר,
בכושר גופני,
אוהב את עצמו יותר,
משיג ומגשים יותר
ובעיקר – אדם טוב יותר.
האושר הוא ההתקדמות לשם.

הרבה אנשים מבקשים ממני ידע וטיפים להצלחה.

הטיפ החשוב ביותר שאני יכול לתת בדקה שנשארה לי הוא –

תשקיעו בעצמכם.
תשקיעו תלמדו, תתפתחו, תגשימו.

זו ההשקעה הכי טובה שתעשו אי פעם בחיים שלכם,
ושל הילדים שלכם.

כשטוב לנו – אנחנו טובים יותר לילדים שלנו – וזה טוב לעולם.

בית ספר "אחדות" לא באמת הסתיים.
הוא איתנו, כל החיים.

יסודי – זה היסודות שלנו!

אפשר ללמוד מכל דבר.
היו תלמידים של החיים.
תלמידים מצטיינים. ואל תפסיקו.

בסוף – כולם מתים. בדרך חלק גם חיים.

תחיו. תחיו בעוצמה!

תודה,
אלון אולמן.

בתמונה למטה – עם פנינה בית הלוי. המורה שלי בכיתות א'-ג'. מרגש!

 

שלח במייל שלח להדפסה
עכשיו זה הזמן שלך! יש לך שאלה?
מלא את פרטיך בטופס ונחזור אליך בהקדם.
אפשר להתקשר אלינו:
1-700-700-809
או פשוט לדבר איתנו במסנג'ר
0

סל הקניות שלך