*לחיות בחופש*
יותר מ-40 שנה במדבר לקח לי, בסוף הבנתי למה אני עושה את מה שאני עושה ומה בין ההגדה של פסח לפריצת גבולות.
חברים ומנצחים יקרים,
זוהי ברכה אישית ממני אליכם באהבה, לחרות ולחופש שלכם.
בליל פסח בשנה שעברה קראנו כבכל שנה את ההגדה. הפעם זה היה אחרת עבורי. ליבי פעם בחוזקה, בפעם הראשונה "ראיתי" אותה, את ההגדה…
כמאמר הגיבורים ב"אוואטר", "Now I see you", אחד לאחד…
"40 שנה" הלכתי במדבר, עד שבא ה' והוציאני משם ביד חזקה ובזרוע נטויה, באותות ובמופתים.
מאותו ערב – הרעיון המרכזי בהגדה עבורי – כאשר אדם מגלה את האלוהים שבו, כלומר את מה שאלהים ייתכוון שיעשה, כלומר את הייעוד שלו ומתחיל לחתור אליו ולהתחבר אליו – הוא יוצא ממצרים.
40 שנה הולך האדם במדבר, עד שיוצא ממצרים. עד אז מענים אותו בעבודה קשה ובסוגי עבדות שונים. גם העבודה הפיזית הקשה וגם העבדות לתפיסות, לפרדיגמות שלנו ל"ככה זה" ול"אין מה לעשות"… וגם העבדות ל"הבלי העולם" הזה כפי שקרא לזה ריה"ל (רבי יהודה הלוי) בשירו "עבדי הזמן" שנכתב במאה ה-12, ל"חייבים לסיים את הסדר עד 21:30 כי יש משחק של מישהו נגד מישהו או גמר האח הגדול כלשהו".
באותות ובמופתים הוציאני – היו איתותים בעבר של האינטואיציה וה-GPS הרגשי. לא הקשבתי. אנחנו לא מקשיבים. בעיקר לעצמינו אנחנו לא מקשיבים, שנים… ואז הוא, אלוהים התחיל לשלוח לי אותות ומופתים.
בגיל 30 על מטוס איבדתי את האויר והפסקתי לנשום, הבנתי שאני הולך למות, שעות מס'
אח"כ, לאחר שהבנתי שקרסה לי הריאה הבטחתי לעצמי לעצור ולחשוב.
…כמובן שמהר מאוד חזרתי לסורי ואז קיבלתי "איתות שני מבלומפילד…" – לאחר 4 וחצי שנים התקף שני – אות ומופת 2.
היה נחמד אם כאן הייתי קולט… אז ש… (אז זהו שלא…) – הייתי "עסוק בלהיות עסוק"… והוא לא ויתר – באותות ובמופתים הוציאני ואז שלח לי את הניתוח והוריד לי שליש ריאה.
ואז בגיל 40 הביאני אל ריצת המרתון, זה לא הספיק והוא הביאני אל קו הסיום של תחרות איש הברזל באריזונה.
ושם, על קו הסיום, לאחר 226 ק"מ הבנתי. סוף סוף הבנתי. קיבלתי רצון עז לצאת ממצרים,
הבנתי שהאדם היחידי שיכול להוציא אותנו לחופשי זה אנחנו
ונשבעתי לצאת ממצרים, התחלתי, המשכתי ויצאתי ממצרים!
ומאז – הים נס לאחור וההרים ריקדו ומרקדים כאלים. כל יום.
חכם / רשע / תם / וזה שאינו יודע לשאול, מהם? על שום שאנשים נחלקים שונה בגישתם אל סיפור יציאת מצרים ואל היכולת של האדם בכלל להיות חופשי ולעצב את חייו. יש שיגידו לך תמיד שזה הקארמה, המזל, הגורל, ההורוסקופ, האישה, התרבות האירגונית, הבוס, ה"מצב", ה"חיים", האילוצים, הגיל ועוד ועוד… שאחראים לתוצאות שלהם. ויש שיצאו ממצרים, חיים בחופש בחירה, אחראים לחייהם ולתוצאות שלהם ויוצרים אותם.
ולכן "כל המרבה לספר ביציאת מצרים, הרי זה משובח". לכן, חובה עלינו לספר על כך ולראות את עצמינו כאילו יצאנו ממצרים, ולספר על כך מדור לדור. זה מה שאנחנו עושים יום ולילה עכשיו.
סיפור יציאת מצרים – סיפור מדהים וחשוב שהכל חייבים להכיר
השנה, כשתסבו אל שולחן הסדר ותקראו את ההגדה
הרשו לי להציע לכם סדר במחשבות:
מצריים – מסמלת את העבדות שלנו. לדברים שאנחנו לא רוצים, "חייבים" לתפיסות המעכבות שלנו (אני צעיר מידי, מבוגר מידי, הם לא יתנו לי, אני לא יצליח, כסף לא גדל על העצים…), למחשבות המעכבות, להבלי העולם הזה (מי אמר למי, מה ובאיזה הקשר באח הגדול).
מצריים=מיצרים – מיצר, מקום צר ולוחץ שצריך לצאת ממנו – לפרוץ אותו – פריצת גבולות – הרחבת התודעה ופריצת גבולות היא היציאה ממצרים!
ישראל – אתה. שבעצם עזבת את ארץ כנען (עצמך! והקול הפנימי שלך שממשיך מבפנים: "אתה יכול יותר… אתה יכול יותר") וירדת למצרים… נתקעת באיזורי הנוחות, בסיר הבשר, מי עוצר אותך? מה עוצר אותך? מי לא נותן לך לצאת? לאיזה ראש ממשלה אתה מחכה שיבוא ויוציאך ביד חזקה? גם במצרים לא היו חומות שעצרו אותם.
אלוהים – הוא הרי נמצא בכל מקום. האלוהים שבך, הניצוץ שלך, הגדולה שלך, הייעוד שלך.
אותות ומופתים – הסימנים, האירועים, ההזדמנויות ("אוטובוסים עם ביקיני", "פרות", "גורילות"… בוגרי קוד המנצח יבינו…), "קלפי המשחק", הניסים שאלוהים שולח לך.
חכם / רשע / תם / ושאינו יודע… – גישות שונות של התייחסות לעניין, חופש הבחירה, פרואקטיביות, האחריות שלנו לתוצאות שלנו ושל הסובבים אותנו ו"מי כותב את הסרט שלנו?".
האם אתה מוכן השנה לצאת ממצרים?
מה אתה מוכן לעשות השנה כדי לצאת ממצרים?
השנה תבטיח לעצמך שאתה יוצא ממצרים
ומוציא משם את "בני ישראל" שלך.
נגמרה החזרה הגנרלית,
החיים הם כאן ועכשיו, אין מה להמשיך ולחכות לגודו.
תבטיח לעצמך שהשנה תעשה את הדברים שחשובים לך באמת, שתמיד רצית לעשות…
ושאם לעזאזל אתה לא יודע מה חשוב לך באמת… אז השנה אתה תדע.
שנת חרות!
חג שמח וחיים מדהימים,
תחיו בעוצמה,
שלכם,
אלון
